חלק ה1 לפקודת מס הכנסה העוסק, בין היתר, בהקצאת מניות לעובדים, קובע הסדר לעניין הקצאתן של מניות או אופציות לעובדי חברה בשני מסלולים עיקריים – המסלול ההוני והמסלול הפירותי. על פי ההסדר, הקצאת מניות או אופציות שנעשית באמצעות נאמן ובתנאים נוספים הקבועים בפרק, יכול שתהיה פטורה מחיוב במס במועד ההקצאה או המימוש (לפי העניין), וכן שיעורי המס שיחולו על הקצאה שכזו יכול שגם הם יהיו מקלים, בהתקיים נסיבות מסוימות.
כזכור, תיקון 242 לפקודת מס הכנסה הביא עמו שינויים רבים, וביניהם הוראות המסדירות את התנאים שבהם יהיו חברות ובעלי מניות זכאים להטבות מס במקרים של שינויי מבנה דוגמת מיזוג חברות, פיצול חברות והעברת נכסים לחברה תמורת מניות בה. מטרת התיקון הייתה להגמיש את המגבלות החלות על מתן ההקלות במס במסגרת שינויי מבנה. במסגרת תיקון 242 תוקנו גם הוראות חלק ה1 לפקודה, במטרה להקל על חברות, עובדים ונותני שירותים, במקרים של שינויי שליטה בחברה.
סעיף 102(ב)(2), הממוקם בחלק ה1 לפקודה, קובע, בין היתר, שכדי שהכנסת העובד ממימוש אופציות או מהחזקת מניות שהוקצו לו תחויב במס בשיעור של 25% בלבד (מס רווחי הון), על נאמן שממונה על ידי החברה להחזיק במניות עד תום התקופה. “התקופה”, על פי סעיף 102(א) הינה תקופה של 24 חודשים מיום שבו הוקצו המניות והופקדו בידי נאמן. כך יוצא, שחברות רבות שנרכשו במהלך השנים האחרונות נמנעו מלשלם לעובדים את כספם (בגין האופציות או המניות שנרכשו) כבר במועד הרכישה. כספי הרכישה שיוחסו לעובדים הופקדו לרוב אצל נאמן, ועובדים אלו נאלצו, לרוב במסגרת הסדרי מס ספציפיים, לחכות לתום התקופה (כאמור, 24 חודשים ממועד ההקצאה) עד שהנאמן, שהחזיק בעבורם את כספי הרכישה, ישלם להם את כספם.
במסגרת תיקון 242 לפקודת מס הכנסה (עליו כאמור דיווחנו לא מזמן בהקשר של שינויי מבנה) תוקנה הגדרת המונח ״תום התקופה״, באופן שמעניק לשר האוצר סמכות לקבוע בתקנות סוגים נוספים של מכירה שלגביהם תחשב “תום התקופה” כמועד המכירה, וזאת נוסף על ההגדרה הקיימת של מכירה שלא מרצון.
בהמשך לתיקון הפקודה, פורסמו תקנות מס הכנסה (מכירה שלגביה תום התקופה הוא במועד המכירה), התשע״ח-2017. התקנות מתייחסות לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה וקובעות שני “אירועים” נוספים שיהוו את ״תום התקופה״ שבסעיף 102 לפקודה. בהתאם לתיקון, מכירה שלגביה תום התקופה הוא במועד המכירה (כאמור בהגדרה של ״תום התקופה״ בפסקה (3) לסעיף 102), תכלול גם את שני סוגי המכירות שלהלן:
(1) מכירה של כלל מניות העובדים במסגרת מכירת מניות החברה המקצה למי שרכש, יחד עם מניות העובדים, 80% לפחות מהון המניות המונפק של החברה. זאת, כל עוד הרוכש אינו קרוב של החברה המקצה או של בעל מניות בחברה המקצה המחזיק למעלה מ-25%.
(2) מכירה של מניות במסגרת הליכי פירוק מרצון, אשר בסמוך לה נמכרו פעילות החברה המקצה ונכסיה למי שאינו בעל שליטה בה. זאת, כל עוד פרק הזמן בין מכירת פעילות ונכסי החברה לבין מועד תחילת הליך הפירוק מרצון, לא יעלה על 6 חודשים.
כאמור, שתי החלופות לעיל יהוו מעתה גם הן מכירה שלגביה תיקבע תום התקופה במועד המכירה, וזאת בלבד שהדבר אושר מבעוד מועד על ידי מנהל רשות המסים, ובתנאים שהורה. התקנות שפורסמו מהוות ביטוי נוסף להרחבת היריעה והגמשת המגבלות הקיימות, במקרה הזה – בהרחבת חלופות ה״מכירה שלא מרצון״ בהקצאת מניות לעובדים.
פרסום זה נועד לשמש לצרכי מידע כללי ואין להתייחס אל פרסומו ו/או אל תוכנו כאל מתן ייעוץ משפטי ו/או להסתמך עליו בביצוע פעולה כלשהי.
כל הזכויות שמורות ליאיר עודי ושות’ – משרד עורכי דין©
